אנשים רבים מרגישים מבולבלים לעיתים כאשר הם ניגשים לרופאי שיניים שונים ומקבלים מהם חוות דעת והצעות שונות לטיפול.
ראשית עלי להבהיר שרפואה בכלל ורפואת שיניים בפרט אינן מדע מדוייק. בכל בעייה ניתן למצוא יותר מפתרון אחד לטיפול, בין אם מדובר על אותו רופא שמציע מספר חלופות לטיפול ובין אם מדובר ברופאים שונים שמציעים טיפולים שונים על סמך הידע והנסיון שצברו במהלך הקריירה המקצועית שלהם. לפיכך המושג חוות דעת שנייה, "SECOND OPINION" הופך להיות מקובל יותר ויותר.
ישנם מספר גורמים לשוני בין ההמלצות של רופאים שונים:
ידע ואבחנה נכונה. הגורם הראשון הוא מידת הידע והעדכון המקצועי של הרופא, ובעקבות זאת קביעת האבחנה.
אבחנה נכונה היא השלב החשוב ביותר בטיפול השיניים שכן ללא אבחנה נכונה גם הטיפולים הטובים ביותר יכשלו.
גורם שהופך להיות משמעותי יותר ויותר בעולם הרפואה הוא מה שנקרא רפואה או רפואת שיניים מבוססת עובדות- "EVIDENCE BASED DENTISTRY".
ישנם טיפולים רבים למצבים שונים שמבוססים על מוסכמות הקיימות במקצוע או על הגיון של הרופא המטפל, אך אין להם כל ביסוס ממחקר מדעי אמיתי.
למשל, לאורך שנים רבות חשבו ששיני בינה לוחצות על השיניים האחרות, דוחפות אותן קדימה וגורמות להצטופפות השיניים הקדמיות.
בעקבות תאוריה זו רופאי שיניים המליצו בצורה סיטונאית על עקירת שיני בינה.
מכיוון שאין לתאוריה כל ביסוס מדעי, ומכיוון שבעקירת שיני בינה יש גם סיבוכים וסיכונים, הגישה היום היא לעקור שן בינה רק כאשר יש סיבה ישירה וברורה לכך.
דוגמה נוספת היא הנוהג שהיה מקובל במשך שנים רבות לתת טיפול אנטיביוטי מונע לפני טיפול שיניים לאנשים עם רשרוש בלב או עם בעיות במסתמי הלב, כדי למנוע התפתחות דלקת פנים לב זיהומית. לאחרונה החליטו ארגוני רופאי הלב באנגליה, ארה"ב ובעקבותיהם גם בישראל לשנות את הנוהג, בין היתר מכיוון שאין כל הוכחה שהדבר עוזר. על הרופא לכן להיות מעודכן במחקרים חדשים כדי שלא להמשיך ולהשתמש בטיפולים שכבר אין להם מקום.
שיקול דעת. משקל רב יש לשיקול הדעת של הרופא. דוגמה אחת היא כאשר מאבחנים שבשן קיים נגע עששתי ("חור"). כאשר מדובר למשל בפה של נער/ה בגיל העשרה ובפיו מוקדי עששת וסתימות נוספים, בהחלט מומלץ לסלק את מוקד העששת ולשחזר את השן. כאשר, לעומת זאת, מדובר במבוגר/ת ללא מוקדי עששת נוספים, במקרים מסויימים עדיף להמליץ על טיפול מונע ולא לסלק את מוקד העששת.
גישה. יכול להיות הבדל בגישה של הרופא, האם להחמיר ולא לקחת סיכונים ולטפל בכל בעייה קטנה שרואים, או שבמקרים מסויימים ניתן להעריך שלא תהיה החמרה וניתן לעקוב אחרי המקרה ללא התערבות מיידית. הדבר מוכר ולגיטימי. למשל, לעיתים מוצאים בצילום רנטגן שגרתי עדות לתהליך דלקתי כרוני מתחת לשן שעברה בעבר טיפול שורש וכתר. במקרה שלתהליך הדלקתי אין ביטוי קליני, במקרים מסויימים ניתן להשאיר את המצב ללא טיפול ולבצע מעקב תקופתי, תוך ידיעה שהדלקת עלולה להתלקח בזמן מסויים ולהפוך לדלקת חריפה. רופא שגישתו היא שלא לקחת סיכונים, אפילו הם מחושבים, ימליץ לטפל במוקד הדלקת באופן מיידי.
נסיון ואמינות. חשיבות רבה יש לנסיון של הרופא. רופא עם נסיון רב ראה לאורך שנות עבודתו הרבה מקרים שלפי הספר נראים חמורים ומחייבים התערבות רדיקלית מיידית, אך בהמשך התברר שגם ללא טיפול, או על ידי טיפול שמרני יותר, המצב נשאר יציב והמתרפא ממשיך לתפקד בצורה תקינה לחלוטין וללא פתולוגיה. רופא כזה יחפז פחות להמליץ על טיפולים רדיקליים.
והחשוב יותר, רופא בעל ענווה ואתיקה, יוכל לבדוק לפני שהוא מציע טיפול, האם בכלל הטיפול הכרחי, ובמקרה שיש צורך להחליף טיפול קודם, באיזו מידה הטיפול שהוא מציע יהיה יותר טוב מהטיפול הקודם ומה הסיכויים על ידי כך לשפר את המצב.
לאדם המבולבל אני מציע לשאול את הרופא הרבה שאלות, לקבל הרבה תשובות, להבין את היתרונות והחסרונות של כל טיפול שמוצע לו, סיכויים וסיכונים, לקבל המלצות על רופאים מקרובים ומכרים, ולאחר כל זאת לנסות ולהגיע להחלטה הנכונה.
