פלואוריד (יון הפלואור), הוא חומר טבעי הקיים במי השתייה באזורים שונים בעולם, וכן במאכלי- ים ותה.
החומר נחקר במשך שנים רבות ונמצא שיותר מכל חומר אחר הוא יכול להגן על השיניים מפני עששת.
עששת- מחלה שניתן לעצור.
השן בנויה מגביש שנקרא הידרוקסי-אפטיט. מחלת העששת, ריקבון השיניים או חורים בשיניים, היא תהליך בו יש יציאה של סידן מהגביש, בעקבות פעילות חיידקים המפרישים חומצות. לאחר יציאת הסידן יוצאים יונים נוספים (הידרוקסיל) ומבנה השן נחלש. בשלב התחלתי של המחלה, התהליך הפיך. כניסה של פלואוריד שנמצא בסביבת השן גוררת אחריה כניסת יוני סידן פנימה ומבנה השן ההתחלתי משתנה ומתחזק.
המבנה הגבישי הראשוני השתנה כך שלמעשה, הפלואוריד מסייע לשן לרפא את המחלה.
הפלרה- הכנסת פלואוריד באופן יזום למי השתייה.
בעקבות עבודות מחקר רבות בנושא הוחלט להכניס באופן יזום פלואוריד למי השתייה וכך לסייע בבריאות הציבור.
השיניים חשופות לפלואוריד שנמצא גם במשחת השיניים ובמי שטיפת פה. שתיית מים מופלרים מסייעת גם היא לחיזוק השן.
במקרים של נטייה גבוהה לעששת, כדאי לבקש יעוץ מרופא השיניים לגבי תוספי פלואוריד.
יש אפשרות להניח משחה במרפאה על גבי אתר ספציפי נגוע בעששת, או להניח בפה כפות המכילות פלואוריד (המגיע לכל השיניים).
יש גם משחות מיוחדות לשימוש בבית.
פלואורוזיס- עודף פלואוריד.
כמות הפלואוריד במים נמדדת ב ppm- parts per million. מתן פלואוריד במינון יתר מזיק. במקרים של עודף קל ישנה צביעה לבנה דמוית עננים על השיניים, במקרים קשים צביעה חומה, ובמקרים קיצוניים יש חורים במבנה הגבישי של השן (לא עששת אלא פגם מבני). יש להקפיד עם ילדים על צחצוח בכמות קטנה של משחה המכילה פלואוריד, כגודל אפונה, ולהשגיח במידת האפשר שילדים לא יבלעו את המשחה.
במקרים של ספק יש להתייעץ עם רופא השיניים.
