הכל התחיל בשנת 1844, כשרופא שיניים בשם הוראס וולס השתמש לראשונה בהיסטוריה בגז צחוק על מנת להשרות הרגעה על מטופליו.
באותם ימים, בחברה הגבוהה באירופה השתמשו בגז לבידור במסיבות סלון.
מהו גז הצחוק?
השימוש בגז הצחוק נקרא סדציה נשאפת, כלומר שיטת הרגעה באמצעות שאיפת גז.
גז הצחוק, שנוסחתו הכימית O2N, או נייטרוס אוקסיד הוא גז בטוח ביותר בשימוש, כשהוא מעורבב עם חמצן. המטופל יושב בנוחות על הכסא, ברקע מושמעת מוסיקת רקע נעימה, ובינתיים שואף תערובת של חמצן וגז צחוק ממסכה שמונחת על האף. לאחר מספר דקות מתחילה הרגשת עקצוץ באצבעות, מעין דגדוג נעים, ותחושה של ריחוף, שרוב המטופלים מתארים כתחושה נעימה מאוד.
כשההרגשה הנעימה אופפת אותו, המטופל מקבל טיפול שיניים בשלווה, מקשיב לבקשות הרופא ולהסברים וחווה חוויה יוצאת דופן.
הטיפול קל הרבה יותר לביצוע גם לרופא, היות ותחושות הלחץ של המטופל נעלמו, ועל הרופא להתרכז בטיפול בלבד. הטיפול בטוח מאוד בשימוש. רצוי להימנע מארוחה לפני הטיפול, מה שעלול ליצור בחילה. אגב, הרבה אנשים סובלים מרפלקס הקאה (gag reflex) מוגבר, שמקשה מאוד על טיפול שיניים ואף על צחצוח שיניים. רפלקס ההקאה מופחת מאוד בעת טיפול בגז הצחוק ומשמש פתרון מצוין לאנשים שסובלים מבעיה זו. ולשאלה שבה פתחנו- האם באמת צוחקים מהגז? הרבה אנשים לא צוחקים בכלל, אבל הרוב המכריע מספר על תחושות מאוד נעימות וחוויה מסוג אחר במרפאת שיניים.
